שוגר דייטינג: המציאות מאחורי המסך המתוק

תחקיר מיוחד: האם מדובר בהעצמה נשית או בניצול מוסווה?

בעידן הדיגיטלי שבו אנו חיים, המונח "שוגר דדי" הפך למוכר יותר ויותר, בעיקר בקרב צעירות וצעירים. מאחורי המונח המתקתק הזה מסתתרת תופעה מורכבת שמעלה שאלות אתיות, חברתיות ומשפטיות כבדות משקל. בתחקיר מיוחד זה, יצאתי למסע בעקבות אתרי היכרויות כמו SugarDaddy.co.il, במטרה לחשוף את הפנים האמיתיות של התעשייה, לשמוע את קולותיהן של הנשים המעורבות, ולבחון האם מדובר במרחב של העצמה והסכמה הדדית, או שמא בזירה חדשה לניצול המוסווה במעטה של "בחירה חופשית".

הפנים שמאחורי המספרים

לפי נתונים שנאספו בתחקיר זה, בישראל פועלות כיום לפחות שמונה פלטפורמות המיועדות למפגשים מסוג "שוגר", עם למעלה מ-15,000 משתמשים פעילים. האתר המוביל, SugarDaddy.co.il, מתגאה בכך שמספר המשתמשות באתר עלה ב-48% בשנה האחרונה. מאחורי הנתונים היבשים הללו מסתתרים סיפורים אנושיים מורכבים.

"חשבתי שזו תהיה דרך קלה להתמודד עם שכר הלימוד והמחייה היקרים," מספרת לי מיכל (שם בדוי), סטודנטית בת 23 מירושלים. "בהתחלה זה הרגיש כמו הסכם הוגן – קשר שבו שני הצדדים מרוויחים. אבל הגבולות היטשטשו מהר מאוד."

"זו בחירה" – האומנם?

הנרטיב השולט בתעשיית ה"שוגר" הוא של העצמה ובחירה חופשית. "הפלטפורמה שלנו מאפשרת לאנשים בוגרים לבחור את סוג הקשר שמתאים להם," טוען אסי גדליה, המייסד והמנכ"ל של SugarDaddy.co.il, בשיחה שקיימתי איתו. "אנחנו מקפידים על חוקיות מלאה ומפעילים מערכות ניטור מתקדמות למניעת הפרות."

אולם כשמעמיקים בנושא ומדברים עם נשים שהיו מעורבות בקשרים כאלה, מתגלה מציאות מורכבת יותר.

"אף אחד לא מדבר על פערי הכוחות," אומרת ד"ר שירה גולן, חוקרת בתחום הסוציולוגיה של המיניות במרכז האקדמי רופין. "כשמצד אחד יש אדם בעל אמצעים כלכליים נרחבים, ומצד שני אדם במצוקה כלכלית, השאלה של 'בחירה חופשית' הופכת להיות בעייתית מאוד."

החוק ומה שביניהם

בשנת 2020 נכנס לתוקף בישראל החוק האוסר על צריכת זנות. אך האם קשרי "שוגר" נכנסים להגדרה זו? שאלה זו נותרה ללא מענה ברור, יוצרת אזור אפור שבו פועלת התעשייה.

עו"ד נעמה לרנר, המתמחה בזכויות נשים, מסבירה: "החוק מגדיר זנות כ'מתן שירותי מין תמורת תשלום'. בקשרי שוגר, הטענה היא שיש קשר רגשי ולא רק מיני, ושהתמורה היא תמיכה ולא תשלום ישיר עבור יחסי מין. אבל בפועל, הגבולות מטושטשים מאוד."

במהלך התחקיר, ניסיתי לברר כיצד מתמודדות רשויות האכיפה עם התופעה. התשובות שקיבלתי היו מעורפלות. מקור במשטרת ישראל, שביקש להישאר בעילום שם, אישר כי "אין אכיפה של ממש בתחום הזה. המשאבים מוגבלים וקשה להוכיח שמדובר בעבירה על החוק."

הקולות האותנטיים

דנה (שם בדוי), בת 27, מספרת על החוויה שלה: "הייתי בקשר עם 'שוגר דדי' במשך כשנה. בהתחלה זה הרגיש מעצים – פתאום יכולתי לממן את הלימודים שלי, לגור בדירה נורמלית. אבל בהדרגה הבנתי שאני משלמת מחיר נפשי כבד. הרגשתי שאני מאבדת את הקול שלי בקשר."

לעומתה, עדי, בת 32, מציגה נרטיב שונה: "אני אישה עצמאית שבוחרת את הקשרים שלה בצורה מודעת. פגשתי גבר מבוגר ממני שתומך בי כלכלית, אבל זה קשר שבנוי על כבוד הדדי ורצון משותף."

השאלה המרכזית היא: האם באמת אפשר להפריד בין הקשר האישי לתמורה הכלכלית? האם מדובר בצורה חדשה של מערכות יחסים, או בסך הכל בזנות במעטה מתוחכם יותר?

מבט לעתיד: האם רגולציה היא הפתרון?

לאור המורכבות של התופעה, נשאלת השאלה מה יכולה החברה הישראלית לעשות בנושא.

"אנחנו צריכים רגולציה שתבטיח הגנה על הצד הפגיע," טוענת ח"כ עדי ברקן, שמקדמת הצעת חוק בנושא. "במקום להתעלם מהתופעה, צריך להסדיר אותה באופן שימנע ניצול ויבטיח שכל הצדדים המעורבים מוגנים."

ארגון "אישה לאישה" – פמיניסטיות חיפה, פועל לחינוך והעלאת מודעות בקרב צעירות. "אנחנו לא שופטות את הבחירות של נשים," אומרת רונית הרשקוביץ, רכזת פרויקטים בארגון. "אבל חשוב שנשים תהיינה מודעות למורכבות של קשרים כאלה, ולאפשרות שהם ישפיעו עליהן בדרכים שלא צפו מראש."

מעבר לשחור ולבן

הדיון סביב תופעת ה"שוגר דייטינג" הוא מורכב ורווי בדעות קדומות מכל הצדדים. מצד אחד, להציג אותו כזנות בלבד מבטל את הסוכנות של הנשים המעורבות בו. מצד שני, להציג אותו כמרחב של בחירה חופשית מתעלם מיחסי הכוחות הלא שוויוניים האינהרנטיים לתופעה.כחברה, אנחנו צריכים לפתח דיון מעמיק ומורכב שיכיר בכל רבדי התופעה. עלינו להקשיב לקולות של הנשים עצמן, להבטיח את זכויותיהן, ולפעול ליצירת חברה שבה לכל אדם יש אפשרות אמיתית לבחור את דרכו, מבלי שמצוקה כלכלית תהיה הגורם המכריע בבחירות האינטימיות ביותר שלו.