המקומות שבהם שוגר דדי בורח מהעין הציבורית – ונחשף באמת
לא כל שוגר דדי רוצה להיראות. חלקם בכירים, נשואים, חשאיים או פשוט כאלה שמבינים שהשקט שווה זהב. בכתבה הזו נצלול אל המקומות הפחות מדוברים – המלונות שמזמינים בלי קבלה בולטת, הדירות שמסתתרות בלב תל אביב, חדרי הישיבות שהופכים לסוויטות רגשיות, והבריכות הסגורות שלא תמצאו בגוגל. נבין מה מניע את הדדי להיעלם מהרדאר, מה זה אומר על אופי הקשר – ואיך את, כשוגר בייבי, לומדת לנהל מרחב דיסקרטי בלי לאבד את הערך שלך.
הוא לא מסתתר – הוא פשוט לא משחק את המשחק של כולם
כששוגר דדי אמיתי בוחר מקום לבילוי, הוא לא מחפש להיות חלק מהתמונה – הוא מחפש לשלוט במסגרת. יש הבדל עמוק בין גבר שמתחבא לבין גבר שפשוט שומר על הגבולות שלו.
ולפעמים, השקט הזה הוא ההצהרה הכי חזקה.
הוא לא בורח – הוא פשוט יודע שרעש מושך את הלא־נחוצים, ושהמרחב שבו הוא יכול להיות הוא עצמו – הוא לעיתים דווקא המרחב שבו אין אף אחד אחר.
מלונות שמבינים את המשמעות של "בלי שאלות מיותרות"
יש מלונות בתל אביב, הרצליה וירושלים שמתמחים באירוח דיסקרטי. לא מדובר במלונות אהבה זולים, אלא בסוויטות בוטיק, דירות מעוצבות דרך המלצות פרטיות, וחדרים שמוזמנים דרך סוכנות ייעודית – לעיתים עם כניסה נפרדת, חנייה פרטית ומסך דיגיטלי שלא שואל שאלות.
שמות כמו The Vera, Backstage Hotel, או אפילו סוויטות פרטיות ב־The Norman – לא יפרסמו את עצמם ככאלה, אבל שוגר דדי יודע איך להזמין בלי שיירשם לו בלובי.
חדר ישיבות שהופך למרחב רגשי
במקרים מסוימים, הדדי אפילו לא יזמין "מלון". הוא יזמין חדר ישיבות פרטי, במתחם יוקרתי כמו BE ALL או משרדים בהרצליה פיתוח, וישדר לך משהו אחר:
"אני לא צריך מיטה בשביל להכיר אותך – אני צריך מרחב שבו אני שולט בנרטיב".
זה יותר אינטימי ממה שנדמה.
בפנים תמצאי שולחן זכוכית, פירות טריים, מרלו פתוח, ואיש שידע להכיל אותך כמו מנכ"ל – לא כמו גבר חרמן. לפעמים, מה שלא קורה שם – הוא מה שגורם לך לרצות להיפגש שוב.
הדירה העירונית עם מפתח דיגיטלי – לא בית, לא חדר לפי שעה
יש לו דירה בתל אביב. אבל זו לא דירה של מגורים.
זו דירה מושכרת, אולי גם מרוהטת רק בקווים מינימליים – ללא תמונות משפחתיות, ללא ניחוחות קבועים. היא קיימת לצורך אחד: ליצור מרחב שבו אף אחד לא צופה.
שוגר דדי נשוי, גרוש או פשוט מתוחכם – משתמש בדירה הזו לא כדי להסתיר משהו, אלא כדי לבנות מרחב רגשי שאין לו הפרעות רקע.
שם את יכולה להסיר עקבים – מבלי להסיר שמירה.
בריכות פרטיות, פינות נסתרות, גגות שלא נמצאים במפות
לפעמים הבילוי הכי טוב הוא דווקא במקום שאין לו שם.
גג פרטי ששייך לחבר מהנדל"ן, בריכה מחוממת בוילה בהר אדר, או פינה סודית ביער עם רמקול נייד ויין לבן – אלה לא קלישאות. אלה מקומות שמייצרים תחושת בועה, שבה הוא יכול לשכוח שהוא מנכ"ל, ואת יכולה לשכוח שאת צריכה להיות "על".
רק אתם, בלי קירות שמקשיבים.
ואיך את מתנהלת כשאת שם?
- את לא מצלמת. לא את עצמך. לא את הנוף.
אם הוא בחר במרחב שקט – כבד את הבחירה. - שמרי על שיח מכבד, לא חוקר.
את לא צריכה לדעת איפה הוא גר – את צריכה לדעת איפה הוא מרגיש בטוח. - אל תשדרי "זה סוד מלוכלך". שדרי: "זה שלנו."
הדינמיקה משתנה לחלוטין כשאת לא מגיבה בחוסר נוחות – אלא בנוכחות שקטה וביטחון רגשי.
מסקנות
שוגר דדי שלא רוצה להיראות – לא בהכרח מסתיר משהו.
לפעמים הוא פשוט רוצה מקום שבו הוא יכול להיראות באמת – רק בפנייך.
המקומות הללו – הדירה, החדר, הסוויטה, הבריכה – הם לא רק תפאורה.
הם זירה. זירה שבה לא שומעים מוזיקה, אבל יש רגש. לא מצלמים כלום, אבל נזכרים בהכול.
כי כשיוצרים מרחב ללא עיניים חיצוניות – הקשר נבנה מבפנים.